רואים שקופית שבה כתוב "אם אנשים לא היו מבינים ביטויים".

בחלק הראשון של הסרטון, עד הסצנה החמישית, נשמעת מוזיקה שמחה וקלילה.

​

סצנה1: רואים בחור במשרד שנכנס לחדר אוכל עם 2 רולים של סושי ומתיישב על שולחן ליד עובדים אחרים תוך כדי שאחד העובדים אומר לו בתאבון.

אחת העובדות שגם יושבת שולחן ליד הבחור אומרת בפתאומיות "וואי וואי, כמה סושי, זרוק איזה עצם" , הבחור נראה קצת מופתע ועונה בתגובה.

"מה?, בסושי אין עצמות אבל".

​

סצנה2: רואים מורה בסוף שיעור קוראת לאחד התלמידים ואומרת לו" גש אליי, אני צריכה לדבר איתך" ושואלת אותו " נו אז איך הולך לך בלימודים".

התלמיד עונה בחזרה בטון עייף "בסדר, תקופה קצת לחוצה, אבל מסתדר".

המורה עונה לו תוך כדי שהיא מניחה את ידה על כתפו ואומרת "תשמע, זה קטן עליך".

התלמיד תוך כדי מפנה את המבט אל הכתף ומטה ועונה לה בתגובה "לא הבנתי, החולצה יושבת עליי טוב".

​

סצנה3: רואים בחור שמגיע לתחנת אוטובוס ושואל מבוגר זר שעומד בתחנה.

"סליחה, אתה יודע אם עבר כבר קו 16?".

והמבוגר הזר שעומד בתחנה מגיב לו "וואי בדיוק עבר קודם, מה נעשה פספסת ת'רכבת".

והבחור שמבולבל קצת עונה בחזרה "מה הקשר רכבת? אני דיברתי על אוטובוס".

​

סצנה4: רואים שתי נערות מדברות אחת עם השנייה, כאשר אחת מהן נראית עצבנית ואומרת לחברתה "וואי את לא מבינה איך הייתי עצבנית עליו ממש, אין לא ראיתי בעיניים באותו רגע" והחברה השנייה שואלת "לא הבנתי?, נכנס לך משהו לעין?"

​

סצנה5: רואים אישה מחכה בתור לדואר וברקע נשמעת כריזה "מספר 415, לעמדה מספר 2". רואים את האישה ניגשת לעמדה 2, כאשר לפתע בחור עוקף אותה ואומר בצורה נחרצת "אני מספר 410, אני הייתי פה לפנייך!".

האישה מרימה בצורה קלה את הטון ואומרת "אבל זה התור שלי, אני מחכה פה 20 דקות, אתה בכלל לא חיכית כאן".

רואים את הבחור מסרב לזוז מהעמדה, כאשר תוך כדי הוא עונה לה בצורה מזלזלת ובטון גבוה "אני לא זז מפה, למה מי את בכלל?!"

האישה עונה לשאלה בטון רציני ואומרת "אה נכון לא הצגתי את עצמי אני..."

​

אחרי כל שנגמרות כל הסצנות, עולה שקופית שבה כתוב "שתי שניות לאחר מכן" ובמקביל נשמע קריין שאומר את הכתוב.

חוזרים לכל סצנה, המוזיקה משתנה והופכת לרצינית/מרגשת. בכל סצנה מתמקדים בבן אדם שלא הבין את הציניות.

​

סצנה1: רואים את העובדים מתחילים לצחוק ואחד העובדים אומר "וואי טוב מצחיק אתה" ובאותו זמן רואים את הבחור שלא הבין, נראה מאוד מבולבל מהסיטואציה ולא מבין למה העובדים צוחקים.

​

סצנה2:  רואים את המורה מצחקקת קלות, ואומרת " אוי חמוד, לא לא התכוונתי שאתה תסתדר בלימודים בקלות", תוך כדי רואים את הילד מחייך בחיוך נבוך.

​

סצנה3: רואים את מבוגר הזר קצת מתעצבן ואומר "מה אתה מסתלבט עליי, מה לא הבנת?!".

ואז רואים את הבחור מבולבל, נבוך (תוך כדי משפיל מבט) ולא מבין מה קרה בסיטואציה.

​

סצנה4: החברה העצבנית אומרת לחברתה "וואי מה הקשר, מה יש לך היום". חברתה מסתכלת עליה במבט מופתע ואז החברה העצבנית ממשיכה להגיד לה "אוף אין לי כוח לדבר איתך עצבנת אותי גם עכשיו". המצלמה מתמקדת בחברתה שלא הבינה והיא נראית מופתעת ומבולבלת, לא מבינה למה החברה שלה כועסת עליה.

 

סצנה5: הבחורה ממשיכה את המשפט שנקטע קודם ואומרת "אני (שם שלה)..", כאשר אישה מבוגרת שיושבת על הכיסא, קוטעת אותה וצועקת "חאלס, מספיק לחפור, את מעכבת את התור!". רואים את כל מי שבתור מסתכל עליה במבט כועס ותוך כדי המצלמה מתמקדת בבחורה, כאשר היא נראית מבולבלת מאוד ופגועה.

 

בסוף עולה שקופית ובה כתוב והקריין אומר: "תבינו!, כי הם לא תמיד מבינים"

הקריין ממשיך לדבר :"יש אנשים שבאמת מפרשים כל דבר באופן מילולי, אותם אנשים לוקים בתסמונת אספרגר, המתבטאת בעיקר בקשיים באינטראקציה חברתית ורגשית".